הרחבה למשל

ההתחקות אחר הטבע - משל בעל הסולם

"עבודת האדם היא התחקות אחר הבריאה"

("שיחות על שלבי הסולם", כרך ב', 64. עבודת האדם - חיקוי הבריאה)

* * * * *

"עלינו להבין שהמאמר הזה שכתב בעל הסולם אינו מאמר סופי, סגור. הוא כתב אותו בעצם טיוטה, כהכנה למאמר שאנחנו לא יודעים מה הוא, אבל מאחר והוא היה בתוך סך כל המחברות שלו, הרשימות שלו, אז אנחנו בכל זאת לומדים אותו, כי אפילו חלקים קטנים מהכתבים שלו יכולים להאיר לנו הרבה בדרכינו. לכן אין להתייחס למאמר הזה כאל מאמר סגור שיש לו התחלה, אמצע וסוף, או כמשהו שנכתב בכוונה אלינו. זאת אומרת לאלה שמשתמשים ברמה שנמצאים, או לאלה שלא נמצאים ברוחניות, וכן הלאה. זאת אומרת זה משהו שבעל הסולם רשם לעצמו כדי לבנות מזה אחר כך משהו יותר נכון לקהל החיצון." (הרב מיכאל לייטמן, בשיעור על מאמר "סוד עיבור לידה", 26.07.13)

"המאמר לא גמור, לא חתום על ידי בעל הסולם, אלא זאת טיוטה, ולכן כך צריכים להתייחס לזה. יכול להיות שלא גמר, יכול להיות שקיצר, כי כתב לעצמו בינתיים. יש הבדל בין מה שאנחנו כותבים למישהו, מכל שכן לפרסום נניח, או לעצמנו, זה ברור." (הרב מיכאל לייטמן, בשיעור על מאמר "סוד עיבור לידה", 06.09.18)

* * * * *

כל דבר שאנחנו עושים - הוא כך,

לא יכול להיות שנמציא משהו שלא קיים בטבע.

(הרב מיכאל לייטמן, בשיעור "סוד עיבור לידה", 21.08.13)

סוד העיבור - לידה

ה. ההתחקות אחר הבריאה.

לידת האנושות המאושרת

הרב מיכאל לייטמן, בשיעור על מאמר "סוד עיבור לידה", 21.08.13

"... כל התפתחותינו בבריאה ההיא, אינה רק ההתחקות אחריה. כי כל טעם ויופי הצבעים שאנו מתקנים ומחדשים, אינם אלא התחקות אחר הצבעים מלאי הטעם שאנו מוצאים אותם בפרחים. וכן הנגר, מאין הוא יודע לעשות שולחן בן ארבע רגלים, אם לא שהתחקה אחר מלאכת השי"ת שעשה בריות עומדות על ארבע רגלים, או מאין הוא יודע לשלב שני עצים זה בזה, אם לא שהתחקה באברי הגוף המלוכדים זה בזה, והלך ותיקן את עציו כדוגמתם.

וכן הולכים בני אדם, מסתכלים ולומדים היטב להבין את המציאות הערוכה לפנינו בתכלית הטעם והיופי, ואחר-כך כשמבינים אותם, המה מתחקים לעשות כדוגמתם. והדוגמה הזו נעשית בסיס לדוגמא אחרת, עד שכבר ברא האדם עולם נאה, ומלא המצאות. מתוך הסתכלות במלאכת הבריאה, בנו אוירון עם כנפים כדוגמת העוף בעלי הכנפים. בנו רדיו שקולט גלי קול כדוגמת האזנים. בקיצור כל הצלחותינו מוצעת לפנינו בבריאה ובמציאות כמו שהוא, ולא חסר לנו אלא להתחקות אחריה ולעשות.""

כל דבר שאנחנו עושים - הוא כך. לא יכול להיות שנמציא משהו שלא קיים בטבע. אלא יכול להיות שהוא קיים אבל לא מהחומר שאנחנו בונים, לא באותה הרמה שבה הוא קיים, אבל את האנלוגיה, את הדוגמאות, אנחנו לוקחים מהקיים. כי אנחנו לא יכולים להמציא משהו חדש שלא נמצא, זה בלתי אפשרי כלל.

[...]

בעולמינו, אתה מסתכל בטבע ורואה איך הוא בנוי, ואז אתה הולך ועושה בהתאם לזה כל מיני מכשירים, מכונות וכלים, מתוך דוגמאות שאתה רואה בטבע. אתה רואה שיש לך יד ואתה יכול לתפוס איתה משהו, אבל היד קצרה, אז אתה לוקח מקל כהמשך ליד ועובד עימו, ועוד דברים כאלה. אתה רואה שמשהו מתגלגל, אז אתה מזה ממציא גלגל.

כל דבר ודבר בא מזה שלקחת דוגמה מהטבע, לכן זה בא. לא יכול להיות שיוולד משהו בראש שלך שלא קיים במציאות. יכול להיות שיהיה משהו שהוא לא מצורה כל כך ברורה כמו המקל והגלגל, אבל מעשה הבריאה הוא רק המצאת ה"יש מאין", רק הרצון לקבל. ואת כל הצורות שברצון לקבל אתה כבר לוקח מן המוכן.

זה כך עד שאנחנו ממלאים את הרצון לקבל, עד שמגיעים איתו לגבול, והגבול הוא כשהרצון לקבל לא רוצה יותר להתפתח, הוא כביכול כבר מילא את עצמו בכל מיני הצורות שיכולות להיות בעולם הזה. וגם אם תמציא עוד דברים, הכל נובע ממה שכבר נמצא. אנחנו רואים שגם בחיים שלנו אנחנו לא כל כך ממציאים דברים חדשים. גם על ידי הטכנולוגיה והכלכלה שלנו עובדים לא כדי לייצר דברים חדשים נכונים וטובים שאנחנו צריכים, אלא הם מחדשים בכוונה ובצורה מלאכותית את הדברים כדי למכור.

אנחנו נמצאים כבר כמה עשרות שנים במצב שהרצון הכללי שלנו נסגר, הוא כאילו לא מרגיש תועלת, הוא גמר את ההתפתחות, ולכן התעשייה מצאה לעצמה פתרון אחר. כדי להיות בתעסוקה, בתחרות, הם ממציאים כל מיני דברים וכבר משתילים בהם קלקולים, פגמים קטנים, כדי שהדבר הזה לא יתקיים אלא לזמן קצר ואז תצטרך לקנות חדש. אבל המצאות חדשות ממש אין, אלא רק משחקים כאלה.

את האנלוגיה, את הדוגמאות,

אנחנו לוקחים מהקיים.

כי אנחנו לא יכולים להמציא משהו חדש שלא נמצא,

זה בלתי אפשרי כלל.

(הרב מיכאל לייטמן, בשיעור "סוד עיבור לידה", 21.08.13)

כדור הארץ והאנושות

(חיים חדשים - שיחה 309)

הטבע, המתקיים באיזון והרמוניה, מחייב אותנו לבנות בתוכנו מערכת כוחות הדומה לשלו. כיצד נבחין בה וניישמה ליצירת חיבור במערכות היחסים בינינו?

* * * * *

"אם מסתכלים מתוך ההתפתחות של היום אנחנו רואים שאין הבדל, אם מדברים על הטבע או על הא-להים, איך שלא יהיה בטוח שהכל נעשה לפי תוכנה שפועלת לפי טבע הכוחות שנמצאים בתוך החומר.

אין דבר כזה שמשהו נולד סתם כך ופתאום מתפתח מעצמו, או שמתחיל לראות שמכל מיני, אלפי מקרים, דווקא כך הוא מתפתח ולא אחרת. אלה דברים שאנחנו רואים שלא עוברים אף מבחן מדעי. ולכן אנחנו צריכים להגיד שהתוכנה הזאת כבר קיימת בתוך הטבע, איך מתפתחים כל הדברים מדומם לצומח, לחי ולאדם, והלאה, כי אנחנו עוד לא בסוף ההתפתחות. יש עוד משהו שצריך לצמוח מאיתנו. עד כמה שאנחנו נראים בעייתיים, אבל יש המשך.

[...]

לפי כל המחקרים האלה, לפי כמה שאנחנו מבינים, אנחנו לא יכולים לשייך את זה לטבע העיוור אלא דווקא מיום ליום אנחנו מבינים יותר שכל הדברים האלה נמצאים תחת השגחה מאוד מדויקת של אותה תוכנה כללית של הטבע.

מתהליך ההתפתחות של כדור הארץ אנחנו רק יכולים להגיד נכון להיום, שכל ההתפתחות באה על ידי התרבות והתחברות. התרבות זה כביכול התפשטות, והתחברות זה כאילו הקיבוץ. שני הכוחות האלה שפועלים צריכים להיות מאוזנים. כשהם נמצאים גם בהתפתחות וגם בהתחברות הנכונה הם בונים מעצמם מערכות מורכבות מאוד, והמערכות האלה מתפתחות בהתרבות והתחברות, התרבות והתחברות, ולא יכולים להיות זה בלי זה. ולכן מצד הטבע, התוכנה הזאת עובדת בצורה מאוד מאוד מדויקת, בהרמוניה של התחברות והתפשטות, התפשטות והתחברות, אבל מצד האדם אנחנו מכניסים לכל התהליך הזה קלקול ממש גדול.

וכאן אנחנו באמת מגיעים למצב או למחשבה מאוד מיוחדת שנובעת מכך שהצורה האנושית, החברה האנושית, מיוחדת מכל הצורות האלה של דומם צומח וחי, בזה שאנחנו הופכים להיות לאנושות אחת גלובלית, ואם אנחנו קשורים בצורה אינטגרלית זה עם זה, אז כנראה שאנחנו גם צריכים להיות באיזון בין שני הכוחות האלה, הכוח הצנטריפוגאלי שמרחיק אותנו זה מזה, והכוח שמחבר אותנו זה לזה.

ושני הכוחות האלה, של פנימה והחוצה, חייבים להיות מאוזנים, או שפעם מתגברים על זה, ופעם על זה. וכך אנחנו מתקדמים, כמו רגל ימין, רגל שמאל, וכך אנחנו מגיעים להתפתחות. אבל אנחנו צריכים להיות בשמירה על שני הכוחות האלה.

ולכן כאן אנחנו נמצאים בבעיה, כי אנחנו רואים שסך הכל אנחנו אולי כן משתמשים בשני הכוחות האלה, כוח התחברות וכוח התרחקות, אבל משתמשים בזה בצורה אגואיסטית. אני מוכן להתחבר עם עוד אנשים כדי להרביץ למישהו, או כדי להרוויח משהו, לעשות משהו. זאת אומרת, זה לא לצורך ההתפתחות, זה לצורך רווח במאבק.

ואנחנו אמנם רואים בטבע שכל כולו נמצא במאבק ובאמת יש בו מהתופעות האלה, אבל כאן ברמה שלנו האנושית לא נתנו לנו לעשות את זה בצורה אינסטינקטיבית כמו אצל החיות. ואנחנו צריכים להגיע לשילוב הכוחות או לחיבור בינינו בצורה אחרת, שתעשה בבניית חברה אחרת לגמרי, חדשה, מהמין האנושי. וקודם כל חייב להיות חיבור בצורה השלימה.

[...]

נקבע מטרה אחת לשניהם, הכוחות האלה ביסודם הם כוח נתינה וכוח קבלה, כוח משיכה ודחייה. לא חשוב באיזו רמה, זה יכול להיות חשמל, מכאניקה ועוד. אם אנחנו מדברים על הכוחות האלה שפועלים בתוך האדם או בין בני האדם ברמה רגשית, אז שם אנחנו צריכים לראות שכוחות האגו שלנו יהיו מאוזנים עם כוח הנתינה. הכוח השולט בנו זה כוח הקבלה, שאנחנו רוצים למשוך את כל מה שנראה לטובתנו ואפילו מעל זה, העיקר שזה לא יהיה משהו טוב לאחרים, אז מתוך כך אנחנו צריכים גם לראות איך אנחנו מאזנים את כוח הרע הזה.

בצורה כזאת אנחנו מגיעים למערכת שבה כל אחד נמצא באיזון בתוך עצמו כתא שלם, ואז התאים האלה, השלמים, יכולים להשלים זה את זה, במידה בה אנחנו כבר מתחילים לחשוב מה טוב לאחרים. לקחת על עצמנו משהו שיהיה טוב להם, ולמסור להם משהו שיהיה לטובתם.

בצורה כזאת אנחנו מתחילים לבנות איזה איבר גדול, גוף גדול, שבו אנחנו כבר מתחילים להיות קשורים בצורה אינטגרלית, כך שמתוך זה אנחנו מולידים גוף חדש, אלה כבר החיים החדשים ברמה אנושית. זאת אומרת שעברנו צורות דומם צומח וחי והצורה הזאת נקראת דווקא "אדם" ולא "אנחנו". אנחנו סך הכל דרגת חי, אבל מה שנבנֶה מעצמנו, המערכת הזו, נקראת מערכת "אדם". ומפני שהיא כוללת שני כוחות הנמצאים באיזון זה עם זה, אנחנו נתחיל להרגיש את הטבע בצורה עמוקה, רחבה יותר. (הרב מיכאל לייטמן, חיים חדשים - שיחה 309, כדור הארץ והאנושות).

כל דבר ודבר בא מזה שלקחת דוגמה מהטבע,

לכן זה בא.

לא יכול להיות שיוולד משהו בראש שלך

שלא קיים במציאות.

(הרב מיכאל לייטמן, בשיעור "סוד עיבור לידה", 21.08.13)

תכנית "נפגשים עם קבלה" - צבי ינאי ז"ל

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיחה עם צבי ינאי ז"ל, מנכ"ל משרד המדע לשעבר, על הדומה והשונה בין מחקר מדעי ומחקר קבלי ועל הגישות השונות להתפתחות האדם

נפגשים עם קבלה - צבי ינאי ז"ל
חלק 1
מהו ההבדל העקרוני בין המדע ובין חכמת הקבלה, מדוע חמשת החושים של האדם אינם מספיקים לגילוי מלא של חוקי הטבע במחקר קבלי וכיצד ניתן לגשר על הפער בין הגישה המדעית והקבלית?

נפגשים עם קבלה - צבי ינאי ז"ל
חלק 2

האם הטבע מתקיים באופן דרוויניסטי אקראי או לפי תכנית על הכתובה וידועה מראש ומה מסבירה חכמת הקבלה על תפקידו האמיתי של האדם בכלל ושל העם היהודי בפרט?

יש רק דבר אחד חדש

וזה יציאת ה"יש מאין",

שנקרא "מעשה בראשית",

אבל מלבד זה,

כל הדברים האחרים

כבר נובעים מפגישת תכונות האור ותכונות הכלי

וסוגי ההתקשרויות ביניהם.

לכן אנחנו רק יכולים לקחת מהם דוגמאות ולעשות.

(הרב מיכאל לייטמן, בשיעור "סוד עיבור לידה", 21.08.13)

יש רק רצון לקבל. איזה חומר יש עוד בבריאה? רק רצון לקבל. במה המדע עוסק? רק בחומר, ברצון לקבל. אני בודק איזשהו גוף - דומם, או צומח, או חי. זה רצון לקבל שנמצא בדרגת דומם, צומח, או חי. אני לומד את ההתנהגות שלו, ומזה יש לי מדע. אני משפיע עליו כל מיני השפעות, בודק את התגובות שלו, רושם אותן - זה המדע. אלקטרונים, מולקולות, איך שהם מתחברים, איך שבאים בחיבור שלהם לתכונות מיוחדות. לאטום אין תכונות. מבנה מיוחד וזהו. אבל לאוסף של אטומים מיוחד יש כבר תכונות, אנחנו קוראים לזה תכונות כימיות. אחר כך הצטברות אחרת בין החומרים האלה, זה כבר תכונות ביולוגיות, שאז יש להם חיים משלהם. זאת אומרת, יש איזשהו מין תהליך פנימי, בקליטה ופליטה, של אנרגיה, של חומרים, וכן הלאה. הכל אנחנו בודקים בחומר, ברצון לקבל. וגם את החומר שלנו, רצון לקבל בדרגת האדם, אנחנו יכולים לבדוק, ולמדוד, ולעשות מזה מדע. ומזה בא המדע שנקרא "חוכמת הקבלה". מאיפה הוא בא? מתוך הניסיון בלבד. כלומר, שאנחנו מגלים את זה.. הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (15.12.10) על מאמר בעל הסולם

האדם לומד איך הבורא פועל בבריאה,

איך הוא משגיח,

איך הוא מנהיג את הכול,

ולוקח ונוטל ממנו את כל המערכת הזאת של ההנהגה והשגחה,

ונעשה במקומו השליט של עצמו.

("שיחות על שלבי הסולם", כרך ב', 64. עבודת האדם - חיקוי הבריאה)

האֻמה

ירושלים, ד' סיוון, ת"ש (1940/6/5)

בקורת להמרקסיזם לאור מציאות החדשה ופתרון לשאלת איחוד האומה על זרמיה

אמנם שאלה טפשית היא, שהרי בזה כל ההפרש בין האדם לבעלי חי: כל בעלי חיים נסמכים על הטבע לגמרי, ואינם מסוגלים לקדם במשהו את הטבע, ולעזור לעצמם בלעדיה. לא כן האדם, המחונן בכח מחשבי, שבסגולת הכח הזה הוא הולך ומשתחרר מחבלי הטבע ומקדם אותו. דרכו להתחקות אחר מלאכת הטבע, ולעשות את מלאכתו כמותה. הוא אינו מחכה לקבל אפרוחים מידי הטבע, עד שתבא התרנגולת ותחמם הבצים. הוא עושה לו מכונה, המחממת הבצים ומולידה לו אפרוחים, כמו התרנגולת הטבעית.

ואם הוא עושה זה בדברים פרטים, כל שכן שיעשה זה בדבר התפתחות כלל האנושיות. ולא יסמוך עצמו על הכחות המתרוצצים זה עם זה, ולהעשות בעצמו אוביקט בהתנגחותם. אלא שיקדם את הטבע, ויתחקה היטב על מלאכתו בהתפתחות הזה. ויסדר לו טכסיס נוח וטוב, שיביא הקץ המאושר בפחות זמן ובפחות יסורים.

[...]

נסכם: הבסיס, הוא טבע התפתחות האנושיות על ידי קשר סבתי, שאנו רואים אותה כמו מכונה טבעית להתפתחות.

הטכסיס: היא מין מכונה מלאכותית להתפתחות האנושיות, בדומה למכונה הטבעית. הריוח מהטכסיס, - חיסכון זמן ומיעוט יסורים. עתה נפתח הדרך לבקר שיטתו באופן פשוט. ברור, שבעת שאנו רוצים לעשות איזה מכונה, שתהיה תחליף למלאכת הטבע, הרי אנו צריכים מתחילה להתחקות היטב בהמנגנון של הטבע, אשר אז יכולים לסדר בדומה לה מנגנון מלאכותי, כמו המכונה הטבעית.

למשל, כשאנו רוצים לעשות מכונה, שתהיה תחליף לבטן תרנגולת המחממת ביצים ומולידה אפרוחים, הרי אנו מחויבים להבין היטב מתחילה את דרכי הייצור והתפתחות הכחות של הטבע, הפועלים תוך בטן התרנגולת. ואנו מתחקים אחריהם ועושים מכונה, בדומה לבטן התרנגולת, המוכשרת ליצור אפרוחים כמותה.

וכמו כן בהנידון שלנו, שאנו רוצים לעשות מכונה, שתהיה תחליף למכונת התפתחות האנושיות של הטבע, הרי גם כאן אנו צריכים להסתכל מתחילה באותם ב' הכחות: הפוזיטיבי והנגטיבי, הפועלים בהטבע, שהיא המכונה, שעל ידיהם עושה הטבע את הפרוצידורא הזו של התפתחות. אשר אז נדע גם אנו, איך לסדר לנו טכסיס, בדומה להמנגנון של מכונת התפתחות הטבעית, שיהיה מוצלח לפיתוח האנושיות כמותה. ובלי ספק, אם תהיה לנו איזה טעות בהבנת המנגנון של מכונה הטבעית, אז התחליף שלנו לא יוצלח לכלום. כי כל החכמה היא כאן, רק בהתחקות דרכי היצירה הטבעיים, ולהתאים דרכים מלאכותיים במקומם."

"עבודת ה' היא לחקות את הבורא ולפעול כמוהו"

("שיחות על שלבי הסולם", כרך ב', 64. עבודת האדם - חיקוי הבריאה)

ה. ההתחקות אחר הבריאה

לידת האנושות המאושרת
הרב מיכאל לייטמן, בשיעור על מאמר "סוד עיבור לידה", 11.08.15

"כשאנו מסתכלים בחותם של מעשה בראשית, אנו מוצאים שם כתוב: "אשר ברא אלקים לעשות" שהמשמעות, שמלאכת השי"ת, הערוכה בבריאה לפנינו, היא נתונה לנו, כדי לעשות ולהוסיף עליה. [...] בקיצור כל הצלחותינו מוצעת לפנינו בבריאה ובמציאות כמו שהוא, ולא חסר לנו אלא להתחקות אחריה ולעשות."

למה אנחנו לא יכולים להכיר בצורה כזאת גם פעולות רוחניות ולהתחקות אחריהן ולבנות הלאה את העולם שלנו, יותר ויותר טוב? שיתנו דוגמה ונעשה. שיתגלו המלאכים, חיות הקודש, כל מיני דוגמאות ונמשיך הלאה. מה מפריע?

למה אנחנו יכולים לעבוד עם הדוגמאות האלה הגלויות לעין ולבנות את העולם שלנו כאן, את העולם הזה, להתפתח כל הזמן אחרי מה שמתגלה, אחרי מה שאנחנו משיגים בטבע, להשתמש בזה, לבנות את העולם שלנו, ואילו הרוחניות נסתרת. אם היא הייתה נגלית אז היינו לוקחים דוגמה ובונים, ממשיכים לבנות.

כן או לא? מה מפריע?

בעל הסולם אומר בכותרת "ההתחקות אחר הבריאה", ואחר כך בתת הכותרת הוא אומר "לידת האנושות המאושרת". מה חסר לנו כדי להגיע לאנושות המאושרת? לדעת איך להתחכם אחרי הבריאה, לקחת דוגמאות ולממש אותן בחיים שלנו. הדוגמאות האלה שאנחנו לוקחים לא עוזרות לנו להיות מאושרים. אנחנו ודאי בונים משהו, אבל זה לא מביא אותנו לאושר. כנראה שבעל הסולם עדיין לא גמר לכתוב את המאמר, הוא רק כתב קצת ראשי פרקים וזהו.

לכן אני ממשיך ושואל, אם אנחנו לומדים מהעולם הזה, ממה שיש מהטבע ומממשים לעצמנו כל מיני דברים, כי הרי וודאי שאין לאדם שום דבר חדש בראש, שלא היה ונברא, אלא זו סך הכל התחקות אחרי הטבע, אז למה אנחנו לא יכולים לעשות אותו דבר עם החלק הנסתר של הטבע?

למה הוא בנוי כנסתר?

זאת אומרת, העולם שלם נמצא לפנינו, אנחנו בינתיים פועלים רק מהרצון לקבל שלנו, מהטבע שלנו, ומגלים חלק ממנו, איזו צורה זמנית שהיא נעלמת אחר כך, וכך עד שמגיעים לטבע הנכון. בטבע דהשפעה אנחנו פותחים את צורת העולם הנכונה ומתחילים לבנות הכל לפי מה שמגלים בו. כך אנחנו כבר נמצאים בשיתוף עם העולם העליון ובונים את עצמנו בדרגות, עיבור, יניקה, מוחין וכן הלאה.

זאת אומרת, אנחנו גם ממשיכים בהתחקות אחרי הטבע, רק לפי צורת הטבע דלהשפיע, מצידנו ומלמעלה.

[...]

"ומכאן אנו יודעים, אשר יש כח בידינו לתקן את עצמינו, קיום המציאות - כדוגמת הטבע הנעימה של המציאות."

זאת אומרת, שתמיד, אם אנחנו מוכנים לעשות משהו, תמיד תהיה לנו דוגמה, אל תהיה חכם. אבל אם אתה לא מוצא דוגמה, אז אל תוציא אותה מהמוח או מהלב שלך, זה יהיה קלקול. זאת אומרת, ללכת אחרי הטבע, לפעול לפי ההתחכמות הזאת, זה המפתח להצלחה. עד שאין לנו דוגמה ברורה, סימן שאנחנו לא מסוגלים לבנות שום דבר נכון, "שב ואל תעשה". ברוחניות, זה בהרבה יותר גרוע מאשר בגשמיות. אנחנו חייבים לעשות מצבים כאלה, עד שאנחנו לא רואים דוגמה. בא לנו בהרגשה כזאת באיברים, במוח מתלבש משהו מהצורה יותר עליונה איך אנחנו יכולים לפעול, להתייחס ואז לפי זה לפעול. ואם לא, אנחנו בעצמנו לא ממציאים שום דבר. למה? כי אז אנחנו באמת נשתוקק להתלבשות הבורא בנו, ונבקש ממנו רק את הדוגמה שאליה אנחנו נשתדל להידמות.

"והמופת לזה הוא, שאם לא היה הקב"ה פועל שלימות השגחתו, גם בבחינה ההיא, כי "היד ה' תקצר"? אלא הכרח הוא, שבמקום זה, שהוא תיקון עצמינו, יש לאל ידינו לתקן עצמינו."

שבמקום זה, שהוא תיקון עצמנו "יש לאל ידנו לתקן עצמנו". שם אנחנו עובדים יחד, או שאפשר להגיד שהבורא עושה את הכול, אבל אני מסכים לצורה הזאת, שעכשיו הוא בונה בי. אני לא רק צופה על עבודת ה', אלא בזאת אני משתתף בעבודת ה'. ולכן למרות שזו עבודת ה', בכל פעם היא בהשתתפות שלי.

עבודת ה' היא הכוונה.

והכוונה היא בסך הכול אמצעי.

אמצעי לחקות את הבורא.

("שיחות על שלבי הסולם", כרך ב', 64. עבודת האדם - חיקוי הבריאה)

תקשיבו למילים של מקובלים!

"..חוקי הטבע הם קבועים וקפדניים ואנו חייבים לציית להם או לפחות להקשיב להם, מפני שחכמת הקבלה, דולה את חכמתה ממעמקי הדורות במשך 6000 שנה.

אנו חייבים לקיים את החוקים הללו, כי הם מפעילים את כל הטבע. אם לא נקיימם, אז נזמין במקומם כוחות מדכאים ונוקשים. התוכנית של חוקי הטבע ומימושם ייאלצו אותנו להתאים את עצמנו בהרמוניה למנגנון הכולל של הטבע. תנועתה של כל האנושות וכל הטבע הסובב, תלויה בהתערבותנו כדי לעבור לדרגה הבאה, לממד הבא, למערכת אחרת לחלוטין. רק כעת, פיזיקאים מתחילים לגלות את האפשרויות החדשות של מעבר למציאות אחרת, אך חכמת הקבלה מדברת על כך כבר 6000 שנה.

מקובלים חווים את תהליך המעבר על עצמם. הם רואים, מרגישים ונכנסים לממדים חדשים ובו זמנית קיימים בעולמנו, אך אין הם יכולים להראות זאת, אלא פשוט קוראים לנו להתנהג בצורה חכמה יותר, לטובתנו. לא לחינם הם קוראים לאנושות לאיחוד למען השלום בעולם, רק שבמסגרת ההתפתחות הכלל אנושית, המשימה הזאת אינה מספיקה. האיחוד הכרחי כדי לצאת מדרגת הקיום הנוכחית שלנו לדרגת הקיום הבאה, מפני שכבר הגענו לפתחה, והמעבר הכרחי עבור הטבע כולו. זאת הסיבה שהטבע לוחץ עלינו, בראש ובראשונה על היהודים ולאחר מכן על יתר אומות העולם. העולם סיים את התפתחותו בדרך הטובה, זה לא יימשך יותר. אנו נהיה עדים להרס הדרגתי של קשרים בין מדינות, בין עמים, בין יזמים שונים וכדומה, לכן אין לנו לאן לברוח, אנחנו בהכרח חייבים לפעול בהתאם לחוקי הטבע.

[...]

אני רק מעביר את תכנית ההתפתחות של הטבע, את המידע על חוקיו, שיטתו ומגמותיו ומגיש זאת בצורה נוחה לשימוש, כדי שיהיה לנו פשוט, חופשי וטוב לעבור את אותם מצבים שבכל מקרה הטבע יחייב אותנו לעבור על ידי לחציו. דעתי אינה קיימת כאן, למרות שמשייכים את הדברים אליי אישית. אני פשוט "מתורגמן" שמעביר את מה שטמון בטבע. במילותיי אין דבר ש"אני הייתי רוצה", אלו הסבורים שבהרצאותיי אני מביע את דעתי האישית טועים בגדול, זו אינה דעתי, אלא חוקי הטבע!

פיתחו את ספרי המקור, קראו בהם וראו את הכתוב. אני מעביר לכם את הכתוב במקורות הקבליים המקוריים, שנכתבו לאורך 6000 שנה. המקורות האלו הצדיקו עצמם והתאמתם במהלך ההיסטוריה. אני בסך הכול מספר על המתרחש היום ועל מה שצריך להתרחש מחר, אולי גם מחרתיים, וכל זה רק כדי שיהיה לכולנו קל יותר "לפגוש" את יום המחר! כדאי לנסות להתייחס בצורה הכרתית ואחראית יותר כלפי דברי חכמת הקבלה, זה רק לטובתנו. אני מבצע את תפקידי בלבד ולא דורש כל שכר או הכרה בתמורה.

מה היית רוצה מאדם ששומע אותך?

ראשית להימנע מגידופים, מפני שבכך האדם מנתק את עצמו מהבנה נכונה של המתרחש בעולם, ומונע מעצמו את הפירוש הקבלי של האירועים. אני כמו נייר לקמוס שעליו, ביחס אליי, נקבע יחסו של האדם לטבע. העיקר שתראו שכל דבריי, באופן מוחלט, אינם הנחות שלי. הם נכתבו בספרי הקבלה עוד מימי אברהם, כולל ספר הזוהר, כתבי האר"י, רמח"ל, בעל הסולם, רב"ש, הרב קוק ואחרים. הרעיון העיקרי שעומד מאחוריהם הוא קריאה לחיבור ואיחוד בינינו למרות הדחף שלנו להיפרד, להתחרות ולדחוף זה את זה, תפקידנו להתאחד מעל הפירוד, זו המטרה.

נניח שאדם שמע את הקריאה הזאת, מה עליו לעשות?

קיימת שיטת איחוד להמונים שממומשת בעיקר בישיבה במעגל ודיון על נושאים שמייעצת לנו חכמת הקבלה. במעגל אנשים פתאום מרגישים קרובים, ובהתקרבות מתגלה כוח מיוחד, הרגשה של התעלות מעל העולם שלנו. אני מייחל לראות במעגל את כל אותם אנשים שמתייחסים ברצינות לדבריי. לכולנו יהיה טוב יותר אם נעבור את התקופה ההיסטורית הזאת בצורה שתותיר מאיתנו משהו".

בדומה לילד קטן הצופה במעשי אביו ומחקה אותו,

וגם לאחר שגדל
הוא מחקה אותו כבר בשימוש עם שכל,

כך גם בעבודה הרוחנית האדם עושה כלפי הבורא.

("שיחות על שלבי הסולם", כרך ב', 64. עבודת האדם - חיקוי הבריאה)

64. עבודת האדם - חיקוי הבריאה

שיחה (5.8.02) על מאמר: "לעולם ימכור אדם"

הרב"ש, "שלבי הסולם" כרך ג' - במדבר, פרשת פנחס, עמ' 229

עבודת ה' האמיתית היא חוכמת הקבלה. מי שרוצה לעבוד את ה', כלומר, לקיים את מה שהבורא רוצה, לאט לאט להגיע לקיים מה שהוא רוצה, לחזור אחרי הבורא על פעולותיו, כלומר, אני רואה מה הבורא עושה ומחקה אותו. בעל הסולם אומר שעבודת האדם היא התחקות אחר הבריאה (בספר "פרי חכם - מאמרים", במאמר "סוד העיבור - לידה", "כלל ופרט" דף קצ"ט): "עיון המשכילים בבריאה", מי שבאמת רוצה להיות חכם בבריאה, ובכלל לרכוש חוכמה, את חוכמת הקבלה, "במושכל ראשון הוא מוגדר בהתחקות אחר מלאכת ה'", מלאכת ה' קרויה השגחה או טבע הבריאה, ומי שהולך ומחקה אותה, נקרא עובד ה'.

זה מה שעומד מאחורי הפסוק "דע את ה' אלוקיך ועבדהו". האדם לומד איך הבורא פועל בבריאה, איך הוא משגיח, איך הוא מנהיג את הכול, ולוקח ונוטל ממנו את כל המערכת הזאת של ההנהגה והשגחה, ונעשה במקומו השליט של עצמו. כי חוץ מלהשגיח עלינו, על הרצון שלנו, על מה הבורא משגיח? מה היא "בריאה"? בריאה היא אנחנו - "יש מאין". מתוך הירידות והעליות וכל הדברים שהבורא מזמן לאדם, האדם לאט לאט לומד איך הבורא שולט עליו ורוצה להיות 'בעל בית' של עצמו במקומו. במידה שהאדם יכול לעשות כן, הוא רוכש מסך ונעשה במקום הבורא.

- -

זה העניין של עבודת ה', ואין יותר מכך. מי שחושב שיש דבר אחר, הוא פשוט לא בעניינים. עבודת ה' היא לחקות את הבורא ולפעול כמוהו, שזה נקרא "בן כלפי אב".

למה לרצות להיות כמוהו?

בדומה לילד קטן הצופה במעשי אביו ומחקה אותו, וגם לאחר שגדל הוא מחקה אותו כבר בשימוש עם שכל, כך גם בעבודה הרוחנית האדם עושה כלפי הבורא: בהתחלה האדם פועל ללא הבנה, הוא רק מבטל את עצמו, וזה נקרא "עיבור". בהמשך, הוא מפעיל יותר את הרצון וההבנה, וזה נקרא "קטנות" - "יניקה". בסוף הוא מבין ופועל כמו הבורא, וזה נקרא "גדלות" - "מוחין".

הבורא רוצה שהאדם יהיה דומה לו לגמרי. הדמיון של האדם לבורא הוא בכך שהאדם רוכש מסך על הרצון לקבל ואז הוא נעשה כנוקבא לבורא, נעשה ב"זיווג דלא פסיק פנים בפנים" איתו. וזה נקרא להגיע לעבודת ה' המלאה.

כשאדם מתקן את עצמו ונעשה בדיוק כמו הבורא, כנגדו, הוא מתחיל לעבוד בצורה אחרת. אחר גמר התיקון נמצאים סתרי תורה, ולשם כך עושים את הכול. המטרה היא לא להגיע לגמר התיקון. המטרה היא להגיע לגמר התיקון כדי לשגשג הלאה יחדיו. זוהי עבודת ה'.

ולמי שחושב שעבודת ה' היא לעשות כל מיני פעולות גשמיות, בעל הסולם מבהיר, שלקב"ה לא חשוב מי שוחט בהמה מן הצוואר, או מי שוחט מן העורף. לא נתנו מצוות אלא לצרף בהן את ישראל זה לזה, ומצווה ללא כוונה היא כגוף ללא נשמה. עבודת ה' היא הכוונה. והכוונה היא בסך הכול אמצעי. אמצעי לחקות את הבורא.

הבורא רוצה שהאדם יהיה דומה לו לגמרי.

("שיחות על שלבי הסולם", כרך ב', 64. עבודת האדם - חיקוי הבריאה)

חוק ענף ושורש הוא החוק העיקרי והחשוב ביותר עבורנו בחוכמת הקבלה. הוא מדבר על כך, שכל הקיים בעולם שלנו יורד מלמעלה למטה - באופן ובסדר חד סטרי ומוחלט!

כתוב "אין לך עשב מלמטה, שאין מעליו מלאך מלמעלה, המכה אותו ואומר לו גדל". מלאך - זה כוח. כל פעולה, מחשבה, רצון, אירוע, תופעה, מהחלקיקים האלמנטאריים ביותר ועד לכוכבי הלכת הענקיים ביותר וגלאקסיות שלמות - הכול ובכל הרמות מופעל ומנוהל על ידי כוח עליון מלמעלה! כוח זה מתפצל וכולל בתוכו המון כוחות ברמות שונות של דומם, צומח, חי ומדבר - כוחות פיזיים וביולוגיים ברמות השונות. וכל זה מתרחש מלמעלה.

ולכן חוק ענף ושורש הוא חוק מאוד חשוב; הרי בעזרת חוכמת הקבלה, מתוך שנלמד את חוק ענף ושורש, נוכל לעלות מהענפים שבעולם שלנו לשורשים. נתחיל לראות את העולם שלנו בצורה שקופה, ומאחורי כל אובייקט נראה כוח, שמנהל אותו ומביא אותו לידי פעולה.

האדם יתחיל להרגיש, מאיפה באות המחשבות, הרצונות, למה פתאום מתרחש אירוע זה או אחר אצלו ואצל אחרים. הוא יתחיל לראות, כיצד פועלת בעולם רשת כוחות וכיצד, על ידי משחק, על ידי תנועות בצורה של גלים, היא מארגנת עבורנו את כל המתרחש כאן!

בצורה כזאת, האדם מתחיל בדו שיח עם הכוח העליון - עם השורש, שדרך הכוחות הפרטיים שלו מנהל את כל העולם שלנו.

האדם מתחיל להבין, היכן הוא יכול להתחיל בדו שיח עם הכוחות האלה ועם הבורא העומד מאחוריהם, כדי להגיב בצורה כלשהי, להשתתף במשהו, לשנות ולהתערב בצורה הכרתית. להבין מה נשאר לו לעשות בכל רשת הכוחות הזו, שמפעילה אותו מבחוץ ומבפנים.

אנחנו לא מבינים ולא משיגים זאת, אבל בכל רגע ורגע אנו נמצאים בתמונה כלשהי, שהכינו ועיצבו עבורנו כוחות אלה. עלי להבין, איפה בכל התמונה הזאת, אני יכול למצוא את ההשתתפות האקטיבית שלי - לנהל את החיים ואת הגורל שלי!

עבודת ה' האמיתית היא חוכמת הקבלה.

מי שרוצה לעבוד את ה',

כלומר,

לקיים את מה שהבורא רוצה,

לאט לאט להגיע לקיים מה שהוא רוצה,

לחזור אחרי הבורא על פעולותיו,

כלומר,

אני רואה מה הבורא עושה ומחקה אותו.

בעל הסולם אומר שעבודת האדם

היא התחקות אחר הבריאה

("שיחות על שלבי הסולם", כרך ב', 64. עבודת האדם - חיקוי הבריאה)

מה יקרה ברגע שהעולם יבין שהקבלה

היא הפיתרון באמת היחיד לכל הבעיות שלנו?

לא יקרה כלום. כמו שעכשיו אנחנו מלמדים את אלה שמעוניינים, כך אנחנו נלמד את אלה שמעוניינים, והם יהיו נגיד שבעה מיליארד, נו אז מה? כולם ישבו מול הטלוויזיות, האינטרנט, ובמקום הרכילות בעיתונות וכל מיני העניינים הצהובים שם, יתפרסם כל פעם שיעור, מאמר, בכל מיני תרגומים, כול מה שאנחנו עושים, רק בצורה יותר גלובלית. נצטרך לפרש גם כן את כל החיים שלנו לפי חוכמת הקבלה, מה זה חינוך ילדים, מה זו תרבות לפי חוכמת הקבלה, גם רפואה, גם אוכל, גם חיי משפחה, יחס לסביבה, לאקולוגיה, פוליטיקה, כלכלה. הכול לאט לאט יעבור לפי שיטת חוכמת הקבלה.
מה זה לפי שיטת חוכמת הקבלה? לפי אותם החוקים שקיימים בטבע, רק אנחנו לא יודעים, ולכן ממציאים את הגלגל כל פעם, וחושבים שאנחנו יותר חכמים מהטבע. במקום ללמוד מהטבע ולהיות גלובליים אינטגרלים, להיות באותה מערכת כמו שהטבע, בהומיאוסטאזיס, באיזון עם הטבע, אנחנו נמצאים בצורה ההפוכה. כל הטבע זה כוח השפעה, כוח האהבה, בחיבור בין כל החלקים, ואנחנו לא, אנו רוצים להיות יוצאים מין הכלל. ולכן כמו שאומר בעל הסולם, התחכמות אחרי הטבע, לימוד מהטבע, זו בעצם חוכמת הקבלה. רק שנלמד מהטבע הגלובלי, ממחשבת הבריאה, ואז לפי זה נתקדם נכון. לכן אם העולם יבין שזו בשבילו ההצלה, הוא פשוט יגלה את החוקים האלה הנצחיים השלמים של הטבע וכך יתקדם. (הרב מיכאל לייטמן, 13.10.09)

לעלות בטבע,

גם בטבע העולם הזה וגם בטבע הרוחני,

תמיד זו התחכמות.

"ממעשיך הכרנוך" מזה שאני לומד אותו,

לפי זה אני מסכים,

ואני מתקדם.

אנחנו לא צריכים ללכת בעיניים עצומות, לא.

אני רוצה שהבורא יתגלה

כצורת ההשפעה העתידה,

כשאני בעתיד,

בפעולה הבאה שלי, מוכן לקבל.

(הרב מיכאל לייטמן, בשיעור על מאמר "סוד עיבור לידה", 11.08.15)

"כתבי בעל הסולם"
סוד העיבור - לידה

ה. ההתחקות אחר הבריאה.

לידת האנושות המאושרת

המאמר המלא

כשאנו מסתכלים בחותם של מעשה בראשית, אנו מוצאים שם כתוב: "אשר ברא אלקים לעשות" שהמשמעות, שמלאכת השי"ת, הערוכה בבריאה לפנינו, היא נתונה לנו, כדי לעשות ולהוסיף עליה. כי אם לא כן, הרי המלה "לעשות", מיותרת לגמרי וריקנית מכל תוכן. והיה צריך לומר: "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים" - ועל מה נתוספה כאן המלה "לעשות"? - אלא בהכרח שמקרא זה מלמדנו, כי כל שיעור המלאכה שהניח השי"ת בבריאה, הוא בשיעור מדויק לא פחות ולא יותר, אלא במידה כדי שנוכל לעשות בעצמינו את השלמתה והתפתחותה.

והאמת היא, שכל התפתחותינו בבריאה ההיא, אינה רק ההתחקות אחריה. כי כל טעם ויופי הצבעים שאנו מתקנים ומחדשים, אינם אלא התחקות אחר הצבעים מלאי הטעם שאנו מוצאים אותם בפרחים. וכן הנגר, מאין הוא יודע לעשות שולחן בן ארבע רגלים, אם לא שהתחקה אחר מלאכת השי"ת שעשה בריות עומדות על ארבע רגלים, או מאין הוא יודע לשלב שני עצים זה בזה, אם לא שהתחקה באברי הגוף המלוכדים זה בזה, והלך ותיקן את עציו כדוגמתם.

המציאות וקיום המציאות מכחישים זה את זה

כי המציאות, כלומר, הבריאה בכללה וכן כל חלקיה הנבראים בריות מבחינת מה השייך לקיומם, אנו מוצאים ערוך בטוב טעם, וכל יופי ונועם, בלי שום חסרון כחוט השערה, ממש עולם נאור. וכשנעמיד נגד זה את קיום המציאות הזה, דהיינו, סדרי הזנתם ופרנסתם של כל הבריות הללו, המה מבולבלים, בלי סדר ובלי טעם ובפראיות גדולה. והנה דבר המציאות וקיום המציאות בכללה כבר בארנו במאמר "סוד האחדות" ומשם תדרשנו.

סיום ולידה

ותדע מכל זה, אשר הכלל משתוה תמיד עם הפרט, שהשי"ת בעצמותו, לא ירגיש את הריבוי, שהוא תמיד בסוד רשות היחיד, ותקיש טובת הכלל מהפרט.

וכמו שמציאותו ולידתו של הפרט, אשר ערך השי"ת, מכח הטבע, הוא נבחן מעת לידתו וביאתו למקום שהכין השי"ת בעדו, שנקרא עולם הזה, נבחן שדאג בעדו שיפול לידי אוהבים נאמנים, שיטפלו בו ויבריאו אותו וידאגו לכל צרכיו בתכלית המסירות והאהבה.

כן הכלל כולו, אם רוצה להולד ולצאת לאויר העולם מתוקן בעד הכלל כולו, אז יש לדאוג שהילד הכללי הזה, יפול אצל הורים נאמנים שיאהבו אותו במסירות נפש, לא פחות מאבא ואמא - והיינו על-ידי המצוה של אהבת זולתו. בדומה להכנה של מתן תורה.

אולם כאן נעסוק רק במין האדם בלבד. ונראה כמה מן הנועם והטוב אשר מלאכת השי"ת מסדרת אותו בדבר מציאותו, שיתקיים עד שראוי להקרא, בצורת אדם הפועל, וכשנקח את סדר קיומו עצמו, כמה מן המאוס ואיום נמצא בו, בכל אשר יפנה ירשיע, וכל זכות קיומו נבנה על חורבן חברו.

ו. המתוקן והנזקק לפעולת האדם

אשר ברא אלקים לעשות

ותדע, שהשי"ת לא הזדקק למלאכת הבריאה, אלא באותו שיעור שלא ניתן כח להאדם לפעול שם, ובדומה למלאכת העיכול, ברא השי"ת כך אשר בישול המזונות בתוך קיבתנו נעשה בלי טרחתנו.

אבל, מאותה נקודה שנמצא כח בידי האדם עצמו לפעול שם - מפני שזה כל טעם והנחת רוח של השי"ת, שרצה להנות מפעולתו. דהיינו, לפעול מין בריות שיוכלו להוסיף ולהנות ולברא דוגמתו.

אבל אינו רוצה בשום אופן לבשל הקדירה שלנו שעל גבי הכירה, בלי ידיעתינו, וזה משום, שאנו יכולים לעשות זאת בכוחותינו.

בדומה לרב ותלמיד, שכל מגמתו של הרב, הוא, לתת כח לתלמיד שיהיה כמותו, וללמד לתלמידים אחרים כמותו. כמ"כ יש להשי"ת נחת רוח שבריותיו בוראים ומחדשים דוגמתו. אשר כל כח החידוש וההתפתחות שלנו אינו חידוש באמת, אלא, מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע - באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותינו.

ומכאן אנו יודעים, אשר יש כח בידינו לתקן את עצמינו, קיום המציאות - כדוגמת הטבע הנעימה של המציאות. והמופת לזה הוא, שאם לא היה הקב"ה פועל שלימות השגחתו, גם בבחינה ההיא, כי "היד ה' תקצר"? אלא הכרח הוא, שבמקום זה, שהוא תיקון עצמינו, יש לאל ידינו לתקן עצמינו.."

מי שבאמת רוצה להיות חכם בבריאה,

ובכלל לרכוש חוכמה, את חוכמת הקבלה,

"במושכל ראשון
הוא מוגדר בהתחקות אחר מלאכת ה'",

מלאכת ה' קרויה השגחה או טבע הבריאה,

ומי שהולך ומחקה אותה, נקרא עובד ה'.

("שיחות על שלבי הסולם", כרך ב', 64. עבודת האדם - חיקוי הבריאה)