סגולת הטקסט
שפה רוחנית היא נצחית
"...תאר לעצמך שפתאום נפגשת עם אדם שחי לפני אלף שנה באירופה.
לא היית מוצא איתו שפה משותפת, דחפים משותפים או הבנה. אבל אם היית פוגש אדם שעסק
בזמנו בחכמת הקבלה, אפילו לפני 4000 שנה, אז היית מוצא איתו שפה משותפת ואינטרסים
משותפים. מה היית יכול לשאול אותו או ללמוד ממנו?! הרי לפני ירידת הדורות אנשים
היו הרבה יותר קרובים לרוחניות והרגישו אותה בצורה הרבה יותר מובהקת השפה אצלנו
הייתה זהה לחלוטין.
למה כל השפות משתנות ואילו העברית לא משתנה?
מפני שלשפה העברית יש שורש רוחני קבוע. העברית, כפי
שמוכיחים עכשיו המדענים, היא שפה שקודמת אפילו לשפת חרטומי מצרים. זו בעיקרון אותה
שפה שבה דיבר אדם לפני 6000 שנה. ובכלל העברית נחשבת שפה עתיקה יותר. כלומר, זוהי
שפה שנובעת משורשים רוחניים, לכן כתיבתה והגהתה לא משנים צורה, הרי השורשים
הרוחניים הם קבועים.
באופן כזה היינו יכולים לדבר בחופשיות עם האבות הרוחניים שלנו, להבין אותם ולתקשר עימם רוחנית, וזה מה שאנחנו עושים. בעלייתנו במדרגות רוחניות, אנחנו למעשה עולים אליהם ומתחילים לתקשר איתם, רק שזה כבר לא בדרגה הגשמית אלא בדרגה הרוחנית, והם מתגלים לנו כמרכיבים מדויקים לחלוטין של הנשמה הכללית."
באופן כזה היינו יכולים לדבר בחופשיות עם האבות הרוחניים שלנו, להבין אותם ולתקשר עימם רוחנית, וזה מה שאנחנו עושים. בעלייתנו במדרגות רוחניות, אנחנו למעשה עולים אליהם ומתחילים לתקשר איתם, רק שזה כבר לא בדרגה הגשמית אלא בדרגה הרוחנית, והם מתגלים לנו כמרכיבים מדויקים לחלוטין של הנשמה הכללית."
מקורות הזנה
(ערוץ "סגולת הטקסט")
בספר נמצא הכל. ספר הוא מקור של האור, מקור מים חיים. דרך המקורות מקבלים הזנה. בהתקשרות דרך הטקסט, רואים דברים חדשים. כי הטקסט הוא לא טקסט, אלא הכלי של בעל הסולם.
אותיות מסמלות צורות של פעולות הדדיות
בין שני
כוחות
מהו העיקרון העומד מאחורי שם הבורא הוי"ה?
חכמת הקבלה מגיעה אלינו מאדם שחי לפני 5777 שנה ושמו
"אדם" שהיה הראשון שגילה ותיאר את החכמה אודות העולם העליון. אדם גילה
את החכמה אודות מערכת ההנהגה של היקום כולו ומאז ועד ימינו החכמה הזו מתפתחת, והיא
נקראת "חכמת הקבלה".
לאחר אדם, נוצר "בית ספר" שהנציגים שלו קראו
לעצמם "מקובלים". כלומר מקובלים הם אלה שמקבלים ידע עליון על מערכת
ההנהגה של העולם שלנו. אדם גילה שהעולם מנוהל באמצעות שני כוחות: כוח שלילי וכוח
חיובי. הכוחות הם הפוכים ומנוגדים זה לזה, אבל עובדים בהסכמה ושיתוף ביניהם ובכך
יוצרים חיבורים ופעולות הדדיות שונות. כוח אחד נקרא "תכונת השפעה" והשני
"תכונת קבלה". תכונת ההשפעה מיוצגת על ידי קו אופקי ותכונת הקבלה מיוצגת
על ידי קו אנכי, פרט לשניהם יש גם "נקודה" שמסמלת את תחילת הבריאה.
כל הבריאה מורכבת משלושת האלמנטים הללו ובעזרתם ניתן
להביע כל שילוב של כוחות, כל מצב של כל אלמנט בבריאה. לכן, כאשר אנחנו אומרים
"האור העליון פועל" הכוונה היא שהאור פועל על ה"נקודה".
ההשפעה של האור העליון על הרצון שמגיע מ"כתר",
שבו עדיין אין צורה, מביאה להופעתה של הנקודה ההתחלתית של האות י' שלאחר מכן גדלה
ל"זנב" מיוחד שמסמל את המשך התפשטות האור. כלומר מתוך "נקודה"
(תכונת כתר) יוצאת האות י' (תכונת חכמה).
כתוצאה מהמשך השפעת האור על הרצון הוא עובר למערכת
מעניינת שנקראת "ה'" שהיא אות או סימן מיוחד וכך מופיעה תכונה מיוחדת
שנקראת "בינה". בינה משתנה כדי להידמות לכתר. היא למעשה "רצון לקבל"
בהיותו כנקודה בכתר שצריך לרכוש את צורת האות ה' כדי להידמות לכתר. המשך התפשטות
האור על האות ה' יוצרת את האות ו' (זעיר אנפין) ואת האות ה' השנייה (מלכות).
באופן זה אדם גילה שניהול כל מערכת הבריאה מתרחש באמצעות
שילוב בין שני כוחות והביע את התכונות הללו בצורה גרפית. הוא גילה את הפעולות
ההדדיות שמתרחשות בין כוח השפעה, כוח קבלה והנקודה ומצא בטבע 22 צורות של השפעה
הדדית. צורות אלו נקראות "22 אותיות", יש עוד חמש אותיות סופיות שמסמלות
את הסיום של כל ההשפעות ומהן מורכב האלף-בית בשפה העברית. אותיות ה"אלף-בית"
הן צורת ההבעה של השילובים השונים בין שני הכוחות הקיימים בבריאה.
בימינו, המדע מגלה כי זו צורת האלף-בית הקדומה ביותר בעולם שהגיעה אלינו מזמני "אדם הראשון". במילה "ראשון" הכוונה היא לא לאדם הראשון על פני האדמה אלא לאדם הראשון שגילה את המערכת העליונה של ההנהגה ולכן הוא נקרא "אדם".
בימינו, המדע מגלה כי זו צורת האלף-בית הקדומה ביותר בעולם שהגיעה אלינו מזמני "אדם הראשון". במילה "ראשון" הכוונה היא לא לאדם הראשון על פני האדמה אלא לאדם הראשון שגילה את המערכת העליונה של ההנהגה ולכן הוא נקרא "אדם".
חכמת הקבלה השפה הבסיסית הראשונה
(ערוץ "סגולת הטקסט")
חכמת הקבלה היא השפה הבסיסית הראשונה, כי היא מדברת על צורת האותיות. צורת האותיות נובעת מהרצון לקבל, שמצייר את עצמו בהתאמה לרצון להשפיע - ימינה, שמאלה, מעלה, מטה ועיגול. ולכן כל ספרי הקבלה הם נכתבים אך ורק מתוך השגה רוחנית, כי שפה היא גבולות ההשגה של האדם על פני האדמה באלוקות.
(מתוך הספר "אור ונקודה")
הַנְּקוּדָה שֶמַּתְחִילָה לְהִתְפַּתֵּחַ מִצַּד הָאוֹר,
הִיא תְּחִילָה מִתְפַּתַּחַת בְּרִיחוּק מִן הָאוֹר,
לְצַד שְׂמֹאל.
אַחַר כָּך הִיא תּוֹפֶסֶת כִּיווּן שֶל תְּכוּנַת הָאוֹר,
וּמִתְפַּתַחַת לְצַד יָמִין.
וְרַק לְאַחַר מִכֵּן הִיא מִשְתַּמֶּשֶת בִּשְתֵּי הַתְּכוּנוֹת גַם יַחַד,
שְׂמֹאל וְיָמִין, כְּדֵי מִלְּמַטָּה לְטַפֵּס לְרוֹם כֹּל הַמַעֲלוֹת.
עבודה עם טקסטים קבליים
"..לא חשוב איך אדם קורא אבל רצוי שיקרא רק ספרי
קבלה מקוריים
ברמה הגבוהה ביותר, כדי להתמצא בחומר בצורה נכונה.
[...]
כיצד אתה עובד עם הספרים?
עיבדתי
פעמים רבות את המקורות הקבליים, ישנם מאמרים ואגרות שקראתי כמה מאות פעמים וכל פעם
מצאתי בהם משהו חדש. אין מקורות בחכמת הקבלה שלא ידעתי עליהם או שלא עיבדתי הרבה
פעמים ובשפת המקור.
אני
קורא בספרים, מדגיש חלקים, מעתיק ומשווה, מחפש באופן קונקרטי היכן ישנו חומר דומה
נוסף, כדי להדגיש ולגלות אותו. זוהי עבודה רגילה כמו עבודה של כל חוקר. ישנן כמה
אפשרויות לעבודה על ספרי מקור. לרוב אני מתרגם את הטקסטים ואם לא, אז אני מעתיק
אותם בשפת המקור ומתחיל לצמצם אותם, כלומר, עושה "סחיטה" הכרחית. הטקסט
שמתקבל הוא מה שאני רוצה לראות במצב הנוכחי שלי. ובפעם הבאה יכול להיות שאני
"אסחוט" ממנו משהו אחר לגמרי. בעיבוד הטקסטים, אני יכול לחלק אותם
לפסקאות אם נדרש, לתת לכל פסקה שם, להציב סימני שאלה וכדומה. אני מעבד את הטקסט כך
שאני אהיה בתוכו, והוא יהיה בתוכי.
----------------------------
מה זה נקרא להתחבר עם הטקסט,
בשפה שאינני מבין?
מה זה נקרא להתחבר עם הטקסט? אני שומע איזה סיפור
בשפה שאני לא מבין, ורק אמרו לי שמדובר עלי, ממש מה שמכינים לי היום, מה שעלול
לקרות לי מחר. אני מאוד משתוקק לדעת, כי זה דבר חשוב לי מאוד. אז אני משתדל. זה
כמו קוד, שאני צריך איכשהו לפתור לעצמי את הטקסט הזה, לפתוח אותו. מה נעשה?
אומרים לי, עד כמה שאתה תשתוקק לזה, עד כמה שאתה תרצה,
עד כמה שאתה תתחיל לחפש לזה גישה נכונה, אתה תגלה. אתה יכול לגלות, אבל זה הכל
תלוי בכמה שאתה תיתן לזה יגיעה. צריכים ללמוד להרגיש, צריכים לוותר על כל מיני
תכונות פנימיות שלך כדי להבין אותו. שם מדובר על גישה לחיים והבנה, וזה אחרת ממך.
אז אתה צריך להתלבש ברעיונות האלו, אתה צריך להזדהות עם הגיבורים שם, להבין אותם.
אתה לא אוהב אותם, אתה לא כל כך מבין אותם, אתה כן צריך לאהוב אותם, כן להבין
אותם.
אתה צריך לשנות הרבה, אם אתה רוצה לדעת את הסיפור. עד
כדי כך, שאתה בעצם משנה את עצמך בהתאם לסיפור. שכל מה שמדובר בסיפור, זה הופך
להיות יותר ויותר קרוב, מובן, מורגש, מתקבל. עד כדי כך שזהו, נכנסת ואתה מגלה
אותו. וזה נעשה על ידי כל מיני פעולות התאמה, "מה זה יכול להיות? אני רוצה
להבין את זה, אני רוצה להיות עם זה, אני רוצה להרגיש את זה. אני צריך להשתנות כדי
לראות קצת יותר את הדברים.
כל הזמן לראות בעצמו את אותו החומר שמשתנה ומתאים את
עצמו לסיפור. שאני אותה פלסטלינה שממנו הסיפור צריך לבנות צורה. אני רוצה שהוא
יבנה. וכך אני מקרב את עצמי לסיפור. לא כדי להבין אותו, זה נקרא "יַדע",
"לדעת", "וידע אדם את חוה"[1].
זאת אומרת, שהגישה שלי היא שהסיפור כל הזמן יעשה בי צורות, עד שאני אקבל ממש את הצורה
שלו. כי סיפור נקרא "גילוי".
כך אנחנו צריכים לעבוד עם הטקסט, כך צריכה להיות הגישה
לזה, אני רוצה שהספר ישנה אותי ויעשה מהחומר שלי כל מה שצריך. אני מוכן, אני מוסר
את עצמי לזה. (הרב מיכאל לייטמן, 25.10.10)
רָצוֹן וְהִרְהוּר
אִם יָשִׂים אֵלָיו
לִיבּוֹ,
רוּחוֹ וְנִשְמָתוֹ
אֵלָיו יֶאֱסוֹף.
–
כִּי הָרָצוֹן וְהַמַחְשָבָה
מוֹשֵך הַמְשָכָה
וְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה
בְּכל מַה שֶצָרִיך.
–
–
וְעַל כֵּן
בַּתְפִילָה צְרִיכִים
רָצוֹן וְהִרְהוּר
לְכַוֵון בָּה.
–
וְכֵן בְּכל הָעֲבוֹדוֹת
הַהִרְהוּר וְהַמַחְשָבָה
עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה
וּמוֹשֵך הַמְשָכָה
לְכל מַה שֶצָרִיך.
* * * * *
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה